Vayedaber

וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מַיְיתֵי, דִּמְפַרְסְמָא מִלְּתָא. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין, דְּלָא מְפַרְסְמָא מִלְּתָא – אִי הֲוָה שָׁאֵיל, הֲווֹ אָמְרִין לֵיהּ.

Traduction

And it is not necessary to state this according to the one who said that the congregation brings the offering, as in that case the matter, that the court reversed its ruling, is publicized among the congregation. But even according to the one who said that the court brings the offering, where the matter is not publicized that the court reversed its ruling, if he had asked, they would have told him that the court reversed its ruling. Therefore, it could be said that he associated his action with himself and did not associate it with the court, and he is liable to bring a provisional guilt-offering.

Rachi non traduit

ולא מיבעיא למ''ד צבור מביאין. דכי הביאו כפרתן דמי דהא מפרסמא מלתא ולא הוי האי יחיד תולה בב''ד אלא אפילו למ''ד דכי הורו ב''ד ועשו קהל על פיהם דב''ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך והאי יחיד תולה בבית דין הוא אפ''ה לאו תולה בב''ד הוא שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב''ד מביאין פר ואי שאיל אומרים לו דטעו וחזרו הלכך תולה בעצמו קרינא ביה ואית ביה צד חיוב מעליא הלכך מביא אשם תלוי:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא: מָשָׁל דְּסוֹמְכוֹס לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִתְכַּפֵּר לוֹ, סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁכָה נִתְכַּפֵּר לוֹ, שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

Traduction

Rabbi Yosei bar Avin, and some say Rabbi Yosei bar Zevida, says: There is an analogy to illustrate the opinion of Sumakhos. To what is this matter comparable? It is comparable to a person who brings his atonement offering during twilight, which is a time when there is uncertainty whether it is day or night, and there is uncertainty whether the offering atoned for him while it is still day, and the atonement was effective, and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, and the atonement was not effective. The halakha is that he does not bring a provisional guilt-offering. Although typically one is liable to bring a provisional guilt-offering in a case where there is uncertainty whether he performed a transgression for which he is liable to bring a sin-offering, in this case, since the uncertainty relates to twilight, which is an uncertainty that can never be resolved, it is not a typical uncertainty and one is not liable to bring a provisional guilt-offering.

Rachi non traduit

ספק מבעוד יום נתכפר לו. והיא כפרה מעליא:

ספק משחשכה נתכפר לו. ולא הוי כפרה מעליא דביום צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר ואע''פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים ד' נט.) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים ודחי עשה דהשלמה ואיכא נמי שינויי אחריני טובא והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ה''נ ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי כבר הורו ב''ד:

Tossefoth non traduit

שהביא כפרתו בין השמשות. משמע אבל קודם לכן נתכפר אע''ג דקרב אחר תמיד בין הערבים וקשה דבתוספתא משמע דפסולין וכן משמע בפסחים דרמי התם כתיב לא ילין עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלם כו' ולא משני הא לכתחלה הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן התם אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח:

וְלָא מִבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין דְּלָא אִפַּרְסְמָא מִלְּתָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מְבִיאִין, דִּמְפַרְסְמָא מִלְּתָא, וַהֲווֹ אָמְרִינַן לֵיהּ, דְּהָכָא בְּסָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁכָה, אִי שָׁאֵיל לָא אַשְׁכַּח אִינָשׁ דִּמְשַׁיֵּילֵּיהּ.

Traduction

And it is not necessary to state this according to the one who said that the court brings the offering, which is the case when the matter is not publicized that the court reversed its ruling; but it can be stated even according to the one who said that the congregation brings the offering, which is the case when the matter is publicized that the court reversed its ruling, and if he had asked we would have said to him that the court reversed its ruling. This is because here, in a case where there is uncertainty whether it atoned for him while it is still day and there is uncertainty whether it atoned for him after nightfall, if he asks he would not find a person whom he could ask.

Rachi non traduit

ולא מיבעיא למ''ד ב''ד מביאין. ולא צבור דלא מפרסמא מלתא היא והאי יחיד תולה בב''ד הוא ופטור:

אלא אפילו למ''ד צבור מביאין. ואיכא למימר מפרסמא מלתא היא והאי יחיד לאו תולה בב''ד ותולה בעצמו הוא אפ''ה אמר תולה בב''ד הוא דכי עשה על פיהן עשה:

לא משכח איניש דלשייליה. ולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר הלכך ליכא צד חיוב מעליא דהא צד פטור שייך ביה טפי דתולה בב''ד הוא הלכך אינו מביא אשם תלוי:

אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: מַאי שְׁנָא מִן הַיּוֹשֵׁב כּוּ'. שַׁפִּיר קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְבֶן עַזַּאי?

Traduction

§ The mishna teaches that ben Azzai said to Rabbi Akiva: In what way is this person who went overseas different from one who sits in his house? Rabbi Akiva said to him: The difference is that with regard to one who sits in his house it would have been possible for him to hear of the court’s reversal, but with regard to that person who went overseas, it would not have been possible for him to hear of the court’s reversal. The Gemara asks: Rabbi Akiva said well to ben Azzai. How did a scholar of the caliber of ben Azzai fail to understand that distinction?

אָמַר רָבָא: הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְבֶן עַזַּאי חַיָּיב – דְּהָא בְּבֵיתֵיהּ אִיתֵיהּ, לְרַבִּי עֲקִיבָא פָּטוּר – דְּהָא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ.

Traduction

Rava said: The reference is not to one who already went to a country overseas; rather, it is a case of one who set out on the way but has not yet left his city in which there is a practical difference between them. According to ben Azzai he is liable, as it is in his home city where he is located at this time and there is no difference between him and one who is sitting in his house. According to Rabbi Akiva he is exempt, as he has already set out on his way. Even though he is still in his home city, he is preoccupied with his travels and his status is like one who has already gone overseas.

Rachi non traduit

החזיק בדרך. לילך למדינת הים ועדיין ישנו בעיר:

איכא בינייהו. לר''ע פטור דהא החזיק בדרך דכיון דטרוד הוא לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן הלכך תולה בב''ד הוא ופטור לגמרי:

הוֹרוּ לוֹ בֵּית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף. תָּנוּ רַבָּנַן: ''וְנֶעֱלַם דָּבָר'' – וְלֹא שֶׁיֵּעָקֵר הַמִּצְוָה כּוּלָּהּ. כֵּיצַד? אָמְרוּ: אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה, אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְנֶעֱלַם דָּבָר'' – וְלֹא שֶׁתִּתְעַלֵּם מִצְוָה כּוּלָּהּ. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.

Traduction

§ The mishna teaches: In a case where the judges of the court issued an erroneous ruling to abolish the entire essence of the mitzva, that is not a valid ruling, and the court is exempt from bringing an offering. The Sages taught: The verse states: ''And the matter is hidden from the eyes of the congregation'' (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only when a single matter is hidden but not in a case where they will abolish the entire mitzva. How so? If the court said: There is no prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, or there is no prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, or there is no prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, one might have thought that the judges would be liable. Therefore, the verse states: ''And the matter is hidden,'' and not that the entire mitzva will be hidden. Accordingly, if the judges issued that ruling, they are exempt from bringing an offering.

אֲבָל אָמְרוּ: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר, יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר, יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר – יָכוֹל יְהוּ פְּטוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְנֶעֱלַם דָּבָר'' וְלֹא כָּל הַגּוּף.

Traduction

But if the judges said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt; or if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt; or if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt, one might have thought that the judges would be exempt. Therefore, the verse states: ''And the matter is hidden,'' from which it is derived that there is liability only for a matter, a single detail, but not for the entire essence. In this case, since they ruled to abolish only a detail of the mitzva, the judges are liable.

אָמַר מָר: יָכוֹל יְהוּ פְּטוּרִין. וְאִי בְּקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת פְּטוּרִין, וּבַעֲקִירַת כָּל הַגּוּף פְּטוּרִין – בְּמַאי חַיָּיבִין? תַּנָּא הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, אֵימָא: ''דָּבָר'' כּוּלַּהּ מִילְּתָא מַשְׁמַע! תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְנֶעֱלַם דָּבָר''.

Traduction

The Gemara analyzes the latter clause of the baraita. The Master said: One might have thought that the judges would be exempt. The Gemara asks: But if in a case of sustaining a portion of the mitzva and nullifying a portion of the mitzva the judges are exempt, and in a case of abolishing the entire essence of the mitzva the judges are exempt, as explained in the first clause of the baraita, in what case would they be liable? The Gemara answers: This is what is difficult for the tanna: Say that the term ''matter'' is referring to the entire matter, and the judges are liable even if they ruled to abolish the entire mitzva. Therefore, the verse states: ''And the matter is hidden [venelam davar].''

Rachi non traduit

תנא הכי קשיא ליה דבר כולה מלתא משמע. דהורו לעקור כל הגוף דהא לא כתיב מדבר ואימא איפכא דהורו לבטל במקצת ולקיים במקצת יכול יהו פטורין וכי הורו לעקור כל הגוף יהו חייבין:

ת''ל ונעלם דבר. בא ללמד דבטול מקצת וקיום מקצת חייב:

מַאי מַשְׁמַע? אָמַר עוּלָּא: קְרִי בֵּיהּ ''וְנֶעֱלַם מִדָּבָר''.

Traduction

The Gemara asks: From where is this inferred? Ulla said: Read into the verse as though the letter mem, the last letter in the word venelam, is also appended to the beginning of the word davar, resulting in the phrase: Venelam middavar, meaning: Part of the matter is hidden, from which it is derived that there is liability for nullification of part of the matter, and not for abolishing the entire matter.

Rachi non traduit

מאי משמע. כלומר היכי משמע האי ונעלם דהוי קיום מקצת ובטול מקצת:

אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר. דהאי מ''ם דנעלם שדיא אדבר דמ''ם נדרשת לפניו ולאחריו וקרי ביה ונעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל דבר:

Tossefoth non traduit

קרי ביה ונעלם מדבר. דמ''ם מונעלם קאי להכא ולהכא ואמר בירושלמי דאיכא דאמר גורעין ודורשין מתחלת פרשה לסופה וא''ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן הצקת שמן המנחה ללמד כל המנחות ליציקה הקשה ריב''ק בר' מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם מדבר וגבי עדות יקום דבר לכ''ע דרשינן דבר ולא חצי דבר. וי''ל דודאי דבר כולה דבר משמע והכא מעניינו דקרא מכדי כתיב אחת מכל מצות ה' דמשמע מצוה שלימה למאי הלכתא כתב דבר אלא ע''כ למדרש ונעלם מדבר אפי' דבר אחד מן המצות וכן בכל דוכתי גורעין ומוסיפין ודורשין משום דוחקא דקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא דהזהב דה''ל למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב גבי מעשר. ובפ' יש נוחלין ה''ל למכתב אשתו תירש את הנחלה וכי כתב קרא צריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. תימה מנ''ל דאתי קרא לחייב רק קיום מקצת וביטול מקצת דלמא קרא אתא אפילו לחייב בכך וכל שכן בביטול כל הגוף כדאמר בפ' הנחנקין גבי עבודת כוכבי' דכתי' מן הדרך אפי' מקצת דרך וחייב בקיום מקצת ובין על כל הגוף אבל בשאר מצות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף. וי''ל דהתם כתיב ללכת בה ותניא בספרי ולא העושה במקצת ומשייר מקצת מיעוט בהדי קיום מקצת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרא חייב אפילו במקצת הגוף. וגם בביטול כל הגוף חייב דלא גרע משאר מצות ואי לאו מיעוט דשאר מצות והוי כתיב סתמא היה חייב נמי בשאר מצות בכל ענין והכי נמי הכא ולהכי כתיב הכא דבר למעוטי כל הגוף. וליכא למימר אפכא דדבר כולו דבר משמע דתניא בת''כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתי' במשיח מכל מצות ה' ואי לא דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לא משכחת במצות האמורות אלא בתו מאנוסתו ואם חמותו ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו. הועתק מפי' רבינו שמחה זצ''ל:

חִזְקִיָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ''וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת'', ''מִכָּל מִצְוֹת'' – וְלֹא כָּל מִצְוֹת. מִצְוֹת תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ''מִצְוַת'' כְּתִיב.

Traduction

Ḥizkiyya said that the verse states: ''And they performed one of all the mitzvot'' (Leviticus 4:13), from which it is inferred that one is liable for nullification for a portion of all the mitzvot and not for nullification of all the mitzvot. The Gemara asks: The term mitzvot is plural, which indicates at least two. If that is the source, there should be liability even if the judges issue a ruling abolishing the entire essence of one mitzva, as one mitzva is a portion of two mitzvot. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the word is vocalized in the plural, as mitzvot, the word mitzvat is written, without a second vav, as though it were in the singular.

Rachi non traduit

חזקיה אמר. מסיפא דקרא נפקא מכל מצות דמשמע מכל מצות של שבת דהוי בטול מקצת וקיום מקצת או מכל מצות של עבודת כוכבים דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת או מכל מצות נדה דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת ולא כל מצות השבת דהוי עוקר כל הגוף ולא כל מצות דנדה ודעבודת כוכבים דעוקר כל הגוף:

מצות תרתי משמע. כלומר מצות טובא משמע כגון נדה שבת ועבודת כוכבים דהכי משמע ועשה אחת מכל מצות ה' דעבד חד מהני או שבת או עבודת כוכבים או נדה ולעולם בעוקר כל הגוף קא מיירי:

אמר ר''נ בר יצחק מצות כתיב. בחד וי''ו דחדא מצוה משמע דהכי משמע ועשה אחת מכל מצות דשבת או אחת מכל מצות דעבודת כוכבים או אחת מכל מצות דנדה דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל מקצת והוא הדין לעבודת כוכבים והוא הדין לנדה והוא הדין לשאר מצות דקיום מקצת ובטול מקצת חייב ועוקר כל הגוף פטור:

רַב אָשֵׁי אָמַר: יָלֵיף ''דָּבָר'' ''דָּבָר'' מִזָּקֵן מַמְרֵא, דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּזָקֵן מַמְרֵא: ''כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל'', מָה מַמְרֵא – ''מִן הַדָּבָר'' וְלֹא כָּל דָּבָר, אַף בְּהוֹרָאָה – ''דָּבָר'' וְלֹא כָּל הַגּוּף.

Traduction

Rav Ashi said: The tanna derives a verbal analogy, learning the meaning of the term ''matter'' written in the context of the erroneous ruling from the term ''matter'' written in the context of the rebellious elder. As it is written with regard to the rebellious elder: ''If there shall be a matter [davar] too hard for you…You shall not turn aside from the matter [haddavar] that they shall declare unto you, to the right nor to the left'' (Deuteronomy 17:8–11). Just as one becomes a rebellious elder only when his dispute with the Sages is with regard to a portion of the matter and not an entire matter, so too, with regard to an erroneous ruling of the court, the error of the judges must be with regard to a portion of the matter and not the entire essence of the matter.

Rachi non traduit

מה זקן ממרא מן הדבר ולא כל דבר. דהא כתי' מן הדבר ותנן באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פח:) האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב דהיינו מן הדבר ולא כל דבר:

Tossefoth non traduit

רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא. והתם יליף בתוספתא בין דם לדם ולא כל דבר והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דילן מטעמא אחרינא:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצַּדּוּקִין מוֹדִין בּוֹ. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁהַצַּדּוּקִין מוֹדִין בּוֹ – פְּטוּרִין. מַאי טַעְמָא? זִיל קְרִי בֵּי רַב הוּא.

Traduction

§ Rav Yehuda says that Shmuel says: A court is not liable to bring an offering unless it issues an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees do not agree. The Sadducees do not accept the Oral Torah, and they interpret the Written Torah literally. The court is liable only for a matter that is not explicitly written in the Torah or that does not clearly stem from that which is written in the Torah. But with regard to an erroneous ruling concerning a matter with which the Sadducees agree, the judges are exempt. What is the reasoning for this exemption? It is a topic that you could go learn in a children’s school. Since the matter the judges ruled upon is so obvious, their ruling simply exhibits ignorance, and is not deemed a ruling.

Rachi non traduit

אין ב''ד חייבין. דלא הוי הוראה מעליא עד שיורו להתיר בדבר שאין הצדוקין מודין שיהא אסור שהורו להיתר בדבר איסור שאין כתוב בתורה בהדיא:

זיל קרי בי רב הוא. דכיון דאפשר לו ללמוד ולידע לא הוי שוגג מעליא וקרוב למזיד הוי:

Tossefoth non traduit

בדבר שאין הצדוקין מודין בו. והא דאצטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו. כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג''ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה ושבת ועבודת כוכבים לא משום דאהנהו דוקא קאי אלא רק לפרש קיום מקצת נקטינהו:

תְּנַן: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. וְאַמַּאי? שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, הָא כְּתִיב ''וְסָפְרָה לָּהּ'', מְלַמֵּד שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד!

Traduction

The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman written in the Torah, but one who engages in intercourse with a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? The halakha of a woman who observes a day for a day that she experiences a discharge is written in the Torah with regard to a woman who experiences a discharge of blood during the eleven-day interval between menstrual periods: ''And she shall count for herself'' (Leviticus 15:28); this teaches that she counts one clean day for one day that she experiences a discharge. Since it is written in the Torah, even the Sadducees would agree.

Rachi non traduit

אחד לאחד. היינו יום כנגד יום:

Tossefoth non traduit

יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו'. בנדה גופה הוי מצי לאשכוחי טובא כגון בדם אדום בדם שחור וטובא דחשיב בת''כ אלא דאתא לאשמועינן אפילו בשומרת יום ובנדה מקרי קיום מקצת וביטול מקצת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה''פ אפילו נדה בכה''ג אי הוה בדבר שאין הצדוקין מודין בו הוי קיום מקצת:

הכתיב וספרה לה ל''ג דהא בשמעתא בתרייתא דנדה מפיק לה ממשכב נדתה יהיה לה:

דְּאָמְרִי: הַעֲרָאָה שַׁרְיָא, גְּמַר בִּיאָה הוּא דַּאֲסִירָא. הָא נָמֵי כְּתִיב: ''אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה''!

Traduction

The Gemara answers: The judges did not issue an erroneous ruling with regard to the halakha of a woman who observes a day for a day. Rather, the mishna is discussing a case where they said: The initial stage of intercourse [ha’ara’a] is permitted with a menstruating woman; it is the completion of the act of intercourse that is prohibited. The Gemara asks: That halakha is also written: ''He has uncovered [he’era] her fount'' (Leviticus 20:18), indicating that the first stage of intercourse with a menstruating woman is also prohibited.

דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אֲסִירָא, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – שַׁרְיָא. הָא כְּתִיב: ''מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה''!

Traduction

The Gemara says: Rather, it is a case where they said: Intercourse with her in the typical manner is prohibited, but intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, is permitted. The Gemara asks: Isn’t it written: ''The manners in which one lies with a woman'' (Leviticus 18:22), in the plural, indicating that both intercourse in a typical manner and intercourse in an atypical manner are manners in which one lies with a woman?

Rachi non traduit

דאמרי כדרכה אסירא. גמר ביאה ושלא כדרכה שריא:

והא. שלא כדרכה נמי כתיב משכבי אשה שני משכבות אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה:

Tossefoth non traduit

שלא כדרכה נמי הכתיב כו'. משמע דצדוקין מודין בו ובפ' אחד דיני ממונות גבי טעה בנואף ונואפת משמע דאין צדוקין מודין בו התם בהעראה שלא כדרכה:

דְּאָמְרִי: כְּדַרְכָּהּ – אָסוּר אֲפִילּוּ הַעֲרָאָה, בְּשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – גְּמַר בִּיאָה הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל הַעֲרָאָה שַׁרְיָא. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ נִדָּה נָמֵי!

Traduction

The Gemara says: Rather, it is a case where they said: With regard to intercourse in a typical manner, even the initial stage of intercourse is forbidden. With regard to intercourse in an atypical manner, it is completion of the act of intercourse that is forbidden, but the initial stage of intercourse is permitted. The Gemara asks: If so, then even in a case where they issued a ruling permitting the initial stage of intercourse in an atypical matter in the case of a menstruating woman, the judges should also be liable. Why does the mishna cite the case specifically with regard to a woman who observes a day for a day?

Rachi non traduit

דאמרי כדרכה אסירא אפי' העראה. דהאי דכתיב את מקורה הערה בכדרכה:

אי הכי. מאי איריא דקתני שהורו בשומרת יום כנגד יום אפילו נדה נמי כי האי גוונא קיום מקצת וביטול מקצת הוא והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו:

אֶלָּא לְעוֹלָם כְּדַרְכָּהּ, וּדְאָמְרִי: הַעֲרָאָה בְּאִשָּׁה דָּוָה הוּא דִּכְתִיבָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, דְּאָמְרִי: זָבָה לָא הָוְיָא אֶלָּא בִּימָמֵי, דִּכְתִיב: ''כָּל יְמֵי זוֹבָהּ''.

Traduction

The Gemara says: Rather, actually, the reference is to a ruling permitting the initial stage of intercourse in a typical manner, and the judges said: In the case of the prohibition of the initial stage of intercourse, it is with regard to an afflicted woman, who experienced the discharge of blood during her menstrual period, that it is written, not with regard to one who experiences the discharge during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another. And if you wish, say instead that they said: A woman assumes the status of a zava, i.e., one who experiences a discharge of blood for three consecutive days during those eleven days, only if she experienced the discharge during the day, not at night, as it is written: ''All the days of her discharge'' (Leviticus 15:26).

Rachi non traduit

אלא לעולם בכדרכה. דאמרי בשומרת יום העראה שריא אפילו בכדרכה וגמר ביאה הוא דאסיר ודקאמרת הא העראה כתיב דאמרי העראה באשה נדה הוא דכתי' ולא בשומרת יום הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בה:

ואי בעית אימא. דקאמרת שומרת יום הא כתיבא הא לא קשיא דכי קתני כגון דאמרי זבה לא הוה אלא [היכא דחזיא] ביממא כדכתי' כל ימי זובה אבל היכא דחזיא בליליא טהורה והוא הדין לשומרת יום דאמרי דהוא היכא דקחזיא ביממא דהיינו בימי זיבה הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום ובזבה והויא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין:

Tossefoth non traduit

הכתיב כל ימי זובה. ה''מ לאתויי קרא קמא דכתיב זוב דמה ימים רבים:

תְּנַן: יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת פָּטוּר. וְאַמַּאי? הוֹצָאָה הָא כְּתִיבָא: ''לֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם''!

Traduction

Gemara offers proof against the statement of Rav Yehuda by citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against performing prohibited labor on Shabbat written in the Torah, but one who carries out objects from the private domain to the public domain is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to carrying out into the public domain, isn’t it written: ''Neither carry a burden out of your houses on Shabbat'' (Jeremiah 17:22), and the Sadducees agree to that prohibition.

[דְּאָמְרִי הוֹצָאָה הוּא דְּאָסוּר, הַכְנָסָה מוּתָּר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא], דְּאָמְרִי: הוֹצָאָה וְהַכְנָסָה הוּא דַּאֲסִירָא, מוֹשִׁיט וְזוֹרֵק שְׁרֵי.

Traduction

The Gemara answers: It is a case where the judges said: It is carrying an object out to the public domain that is prohibited, but carrying an object into the private domain is permitted. And if you wish, say instead that the judges said: It is carrying an object out to the public domain and carrying an object into the private domain that is prohibited. But passing or throwing an object from domain to domain is permitted.

Rachi non traduit

מושיט וזורק. לא כתיבי בהדיא:

Tossefoth non traduit

דאמרי הוצאה אסירא והכנסה שריא. ותנא הוצאה הכנסה קרי לה כדאמרינן במס' שבת (ב:) ובמסכת שבועות (ה.):

איכא דאמרי הוצאה והכנסה (שריא) [הוא דאסירא] אע''ג דהכנסה לא כתיבא סברא היא מה לי אפוקי מה לי עיולי (שבת צו:):

תְּנַן: יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר. וְאַמַּאי? הַמִּשְׁתַּחֲוֶה הָא כְּתִיבָא, דִּכְתִיב: ''לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר''!

Traduction

The Gemara cites proof against the statement of Rav Yehuda, citing Shmuel. We learned in the mishna: The judges are liable if they said: There is a prohibition against engaging in idol worship written in the Torah, but one who bows to the idol but did not sacrifice an offering is exempt. The Gemara asks: And why should they be liable in that case? With regard to one who bows to an idol, isn’t it written in the Torah, as it is written: ''You shall not bow to another god'' (Exodus 34:14)?

דְּאָמְרִי: כִּי אֲסִירָא הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּדַרְכָּהּ, אֲבָל שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – שַׁרְיָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, דְּאָמְרִי: הִשְׁתַּחֲוָיָה גּוּפַהּ כְּדַרְכָּהּ הוּא דַּאֲסִיר, דְּאִית בַּהּ פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, הָא הִשְׁתַּחֲוָיָה דְּלֵית בַּהּ פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם – שַׁרְיָא.

Traduction

The Gemara answers that the reference is to a case where the judges said: When bowing is forbidden is when it represents the typical manner of worship of that idol. But when bowing is not its typical manner of worship, it is permitted. And if you wish, say instead that the reference is to a case where the judges said: With regard to bowing itself, it is when it is performed in its typical manner that it is prohibited. What is the typical manner of bowing? It is bowing that has in its performance extension of the arms and legs, as it was practiced in the Temple. But bowing that does not have in its performance extension of the arms and legs is permitted.

Rachi non traduit

השתחואה שלא כדרכה. כגון משתחוה לפעור או למרקוליס:

השתחואה. בפשוט ידים ורגלי' כדכתי' (בראשית י''ט:א') וישתחו אפים ארצה: